תוהו ובוהו

זה קשה ואוכל אותי.
המציאות מתחממת
והנסיעה בצירים הופכת להיות מאימת,
מלאה בתפילות.

מזל שאנחנו בני אמונה,
שאחרי הכל זוכרים ‘שהכל לטובה’
ואם קרה משהו כנראה שכך היה צריך לקרות.
האמונה הזאת משאירה אותנו שפויים עם רגליים על הקרקע,
האמונה בארץ הזאת. שככל שנאחז בה היא גם תחזיר לנו באהבה.
היא מטהרת את ההרגשות ומכבה פחדים.

ובכל זאת- בשבוע כזה שכולל 2 פיגועים נוראיים,
פינווים של גבעות ואין סוף דיבורים שאנחנו רק בהתחלה וה’ ישמור מה שהול להיות פה,
ישבתי והוצאתי החוצה את הרגשות, לשחרר וגם לחזק.
בלוק מעוצב חדש עם המילים ‘טובה הארץ מאוד מאוד’.
שנזכור מה השורש שלנו.
מדוע מאיימים עלינו,
ולאן צריך לנתב את הכוחות שלנו.
לשים אותו על המדף ולזכור!