אחרי שנה שלימה של תרגולי תודה ב "עלמא- הבית ללימודי אמונה ותורת הנפש"

ללמוד להגיד תודה על מה שיש לי – בכל הרבדים של החיים.

תמיד היה לי בראש העניין הזה של להודות,
אבל בזכות התרגול וההבנה שיש בעלמא- היום אני יכולה להגיד שאני חיה אתה זה.
חיה בתודה.

מה שמדהים שגם שאני למטה- ומתחילה לתרגל תודה ממקום יבש- ללא התלהבות-
זה מצמיח בי אש כזאת שמכניסה שמחה, הבנה והתקדמות.

התובנות מעלמא והמחשבות משם מלוות אותי חזק בחיי היום יום,
נוסיף לזה שאני בעלת עסק ויש לי יכולות לתרגם רעיון למציאות.

לתרגם רצונות להוספת טוב למוצרים פיזיים שנותנים משמעות וערך-

כל זה- ונולד "מארז תודה".

המילה הזאת עם 4 אותיות שהופכת כ"כ הרבה עולמות בהמון מישורים,
ויש לה השפעות בעוד הרבה מעגלים הפכה אצלי למוצר פיזי.
יש תודה לבורא- שזה לגמרי אני האישי מולו,
ויש תודה לסובבים אותנו,
ב- 2 התודות המרוויחים העיקריים הם אנחנו.
בתודה אנחנו מאירים פנים- וגם אם זה לא בדיוק מה שמתחולל בנו באותו הרגע- התודה מביאה איתה אור
שנכנס אלינו- בלי שהתכוונו.המארז הזה כביכול מממש את עצמו בסוף שנה- למורים/ למורות שכ"כ משקיעים בילדינו
אבל נוכחתי לראות שהוא מוזמן הרבה גם בסתם יום של אמצע שנה.
כי תודה תמיד יהיה לנו למי להגיד,
ותודה תמיד תרחיב לנו את הלב- בשמחה והארה גדולה.

אז- למי הייתם מעניקים את המארז?